איך הכניסה לאינטל עוררה אצלי וירוס מ-ז-ע-ז-ע

הסיפור האישי שלי על היום הראשון באינטל בקרית גת תמיד מעורר אצלי חיוך משולב בכאב בטן…

התחלתי לעבוד באינטל בינואר 1997. גוייסתי לטובת המפעל החדש בקרית גת, אבל המפעל עצמו עוד לא היה בנוי. נשכרו משרדים בקרבת מקום אבל בשבועות הראשונים שלי עבדתי במשרדים בירושלים.

אחרי שבועיים בערך, הודיעו לי שצריך להגיע לקרית גת, עוד לא היה ברור לכמה ימים וכו', אבל התחיל קורס לעובדים חדשים בקרית גת, והייתי צריכה להתייצב. מאד התרגשתי. מפעל חדש, לא הכרתי כמעט אף אחד. אני לא מאד טובה במקומות חדשים. הם תמיד מלחיצים אותי – מה יהיה, עם מי אדבר. טוב, זה גם היה לפני יותר מ-13 שנים… צעירה ולחוצה.

הגעתי בבוקר להסעה המאורגנת, נסענו לקרית גת והתחילה הפעילות של ההדרכה לעובדים חדשים. השתתפתי בתרגיל הראשון (משימה שנכשלתי בה – זה הדבר העיקרי שזכרתי אחר כך מההכשרה). אחריו הרגשתי לא טוב, יצאתי מהחדר ופשוט הקאתי את נשמתי. סליחה על התיאור הגרפי – אבל במשך שעתיים, זה לא נגמר.

מיכל – המנהלת שלי, חברתי הטובה היום, ניסתה לעזור, אבל איפה שהוא כבר לא היה עם מי לדבר, והיא הזמינה לי הסעה (מונית) מיוחדת מקרית גת לרכב שלי לירושלים. הדרך ברכב הביתה עברה עלי בתוך ענן של טשטוש, אבל הגעתי הביתה, צנחתי למיטה וקמתי למחרת כמו חדשה.

עד היום לא ברור לי מה זה היה, וירוס, או באמת סוג של התפרצות של הלחץ מהמקום החדש. האירוע השאיר דלת פתוחה להרבה בדיחות בצוות על האלרגיה שפיתחתי לקרית גת. מיכל סיפרה שהיא חששה שיש לי איזו רגישות למקום ושלא אצליח לתפקד בו, או שקרה משהו אחר.

למרבה המזל כמובן התאוששתי ותפקדתי יותר מ-9 שנים אח"כ, אבל אירועי אותו יום השאירו אצלי כמה תובנות לגבי קליטה בארגון.

1. מיכל, המנהלת היקרה שלי, לא עזבה אותי לרגע. עם כל ה"לבד" שליווה אותי כיחידה מהמחלקה שלי בקורס לעובדים חדשים, בבניין זמני באזור בנייה של המפעל החדש, לא הייתי לבד. היא היתה שם, בדקה מה שלומי, וידעתי שאני יכולה להגיד לה הכל – היא תטפל. היו לה אלטרנטיבות: לבקש מאחת האדמיניסטרטוריות לעזור לי, להגיד לי לחכות באחד הקיוביקים. לא – היא נשארה איתי עד הרגע האחרון.

2. עלות – תועלת; מפעל – עובדת: אחרי שעה בערך, כשהיה ברור שהיום הזה לא ישתפר עבורי מבחינת התחושה הפיזית מיכל החליטה לשלוח אותי הביתה במונית פרטית. היה לי מאד לא נעים שצריכים להוציא עלי כזו הוצאה כספית, וניסיתי להגיד שאני אסתדר, אבל הרצון שארגיש טוב, שאסע הביתה, אלך למיטה ואטפל בעצמי, היה המטרה מספר אחת מבחינת מיכל והאחרים. הבחירה של אינטל (בפרספקטיבה שלי אז), לשים את רווחתי לפני הארגון, ביום הראשון שלי שם, כשעוד לא הכירו אותי ולא ידעו עלי דבר וחצי דבר, ריגשה אותי מאד. גרמה לי להרגיש שבאמת אכפת לאנשים ולארגון ממני.

3. גמישות – להתאים את הארגון וצרכיו לטובת העובד: גם בארגונים יחסית בירוקרטיים ומובנים כמו אינטל, צריך להיות מקום להתגמש ולהתאים את המערכת לצרכי העובד החדש. פספסתי בזמנו את יום האוריינטציה הראשון שלי. לכאורה קורס חובה לעובדים חדשים. איפשרו לי להשלים אותו אחרי שבועיים או חודש, בלי שום קושי מבחינת המערכת. לימים אפילו הדרכתי את הקורס, שהפך להיות אחד האהובים עלי ביותר (עם זכרונות כאמור מהפספוס בתרגיל הראשון).

******************************************

ביקשתי מהאוהדים בעמוד הפייסבוק שלנו "מקצוענות בגיוס עובדים" להגיב ולשתף בסיפורי הקליטה האישיים שלהם. לשמחתי, נילי חייקין ואחיי היקרים ברק ושירה הסכימו לשתף (אחרים כתבו לי באופן פרטי). אלה הסיפורים שהם שיתפו בהם:

סיפורי קליטה בארגון

(מאד מוזמנים להוסיף את הסיפור האישי של הקליטה שלכם לארגון בעמוד בפייסבוק או כאן בתגובות למטה)

מימדים שונים של קליטה

אפשר לראות בדוגמאות הקצרות סוגים שונים של קליטה:

קליטה לוגיסטית – מחשב; כיסא; רכב – בדוגמה של נילי

קליטה חברתית – בדוגמה המקסימה של ברק – כרטיס מודפס אישי, להרגיש חלק מהחברה בארגון

קליטה מקצועית – בדוגמה של שירה – ציפייה שהיא כעובדת חדשה תלמד לבד את התוכן המקצועי

קליטה ארגונית – אותו מעבר תרבותי לסביבה הארגונית החדשה.

תהליך קליטה טוב ייתן מקום לכל אחד מהצירים הללו ויבנה עבורם מנגנון מותאם לצרכי העובד החדש כמו גם לצרכי הצוות הקולט.

מהו סיפור הקליטה שמלווה אותך עד היום?

Share

הוספת תגובה

הערה: אם את/ה רוצה לצרף את התמונה שלך לתגובה צריך לעדכן באתר Gravatar




Share