חיבורים אישיים בעולם וירטואלי

לפעמים נדמה לנו שהרשת, האינטרנט, לא אמיתיים, וכך גם החיבורים שלנו עם אחרים דרכה. הורים מתוסכלים שהילדים שלהם יושבים מול המחשב "לבד", ולא מבינים שהם מתקשרים עם כל החברים שלהם דרך המסך. מסבירים לי בסדנאות שזה לא עולם אמיתי. אני חושבת שזו טעות גדולה. העולם הוירטואלי הוא השתקפות מלאה של העולם שלנו, וכך גם הקשרים שאנחנו בונים בתוכו.

coupleconnectהפער הזה בהבנה, גורם לדעתי לכך שאנשים מתנהגים ברשת בצורה שלעולם לא היו מתנהגים "במציאות האמיתית".

בעולם ה"אמיתי", מחוץ לרשת, לא היינו לפנות למישהו זר, סתם ככה ברחוב ולהגיד לו "רוצה להיות חבר שלי?" בעולם הוירטואלי זה קורה כל הזמן.

זהר אוריין המדהימה כתבה פוסט מומלץ וחשוב מאד לכל מי שכותב תוכן ברשת, על התוכן שלנו כטריגר לשיחה ואינטראקציה, שמביא את העקרונות הללו למקום עמוק ומאד רלוונטי למי שבונים נוכחות ברשת. החלטתי לכתוב על הנושא הזה דוקא לגבי אותן התנהגויות "פשוטות" יותר. החיבורים הבסיסיים שלנו עם אחרים ברשת או במייל. אני פשוט חושבת שיש חוסר הבנה מוחלט של אנשים לגבי מערכות והדרך לתקשר דרכן בצורה נכונה ואפקטיבית. הם לא מבינים שהם פוגעים בסיכוי שאותו אדם שחשוב להם שיגיב אליהם, יתייחס לקורות החיים שלהם, יתחבר אליהם ברשת, באמת יעשה את זה. אני משוכנעת שהם לא פונים בצורה כזו כדי שיגידו להם "לא", או כדי שיתעלמו מהם.

טוב – הקדמה ארוכה. הגיע הזמן להסביר:

3 כללים פשוטים שאם תאמצו אותם, בהחלט יש סיכוי גדול שפתאום יגיבו יותר לפניות שלכם ברשת

1. פנייה ישירה – רק בצורה אישית

מה זה אומר? זה אומר שאם ב Linkedin למשל יש משפט פורמלי קבוע:
I'd like to add you to my professional network on LinkedIn

מאד מומלץ לא להיעזר בו.

כלומר, אפשר, אבל תעזרו לעצמכם ותוסיפו לפני, אחרי, משהו אישי. "שלום מורית, אני רואה שאת מתעניינת בתחום הגיוס וגם אני, לכן אשמח להתחבר אלייך כאן בלינקדאין" או כל דבר אחר כמובן. בעברית או באנגלית. אבל – בשום אופן – אל תשאירו את המשפט הזה כך. גם אם אותו אדם (כמוני) ציין שהוא מוכן להתחבר לכל אדם ברשת. LION – Linkedin Open Networker לא אומר שאפשר להתחבר אלי "סתם". נכון, אני מאשרת כל בקשה. אבל אם תרצו פעם להיעזר בקשרים שלי, לא יהיה לדעתכם יותר נעים אם אזכור אתכם קצת? אם תפרגנו לסיבה שבגללה בחרתם להתחבר?

עזבו אותי. אתם מתחברים ללקוחות פוטנציאלים, ספקים, מנהלים עתידיים, עובדים עתידיים, אנשי קשר שיעזרו לכם או שאתם תעזרו להם. תהפכו את הרשת לאישית, לא סתם חיבורים. יש לכם הזדמנות אחת לעשות רושם ראשוני טוב. תנצלו אותה.

אותו דבר כמובן נכון גם לפייסבוק ולכל רשת אחרת. אל תשלחו בקשות חיבור "סתם" – בלי תוכן. בעיקר כמובן אם אתם לא מכירים את הצד השני באופן אישי. יש כאלה שדוקא כשיש חיבור אישי טורחים ומוסיפים הערה. המאמץ צריך להיות קודם כל עם אלה שלא מכירים אתכם.

2. שלחו קורות חיים עם הסבר אישי

כבר מזמן התרגלתי לקבל קורות חיים של אנשים. מאז שפתחנו את האתר אנשים מניחים שאם יש לך אתר, אולי את מעסיקה עובדים ושולחים לרוח את קורות חייהם. אולי איפה שהוא הם ייתפסו וימצאו לאותו אדם תפקיד. כמובן שמרגע שהתחלנו לכתוב על גיוס עובדים, ועוד יותר מיום שהתחלנו לעשות פרויקטים של Head Hunting, אנשים מניחים שיש לנו תפקיד עבורם.

אני לא מדברת כמובן על לשלוח למודעות דרושים וכו'. שם באמת זה מה שנדרש, ויש לא מעט מגייסות שמתעלמות מהמכתב המלווה ולכן רבים המתעלמים ממנו ולא מצרפים למייל שום התייחסות. אני מדברת על אנשים כמוני, מנהלים או בעלי עסק שהמייל הישיר שלהם יחסית גלוי, מפורסם ברשת – לצרכים עסקיים. אנשים פשוט שולחים לי קורות חיים. בשום מקום לא כתוב שאני מגייסת עובדים, אבל אנשים אומרים – אולי. מי יודע.

בהתחלה אמרתי – יפה. אנשים לוקחים יוזמה ומתאמצים ושולחים. ככל שהתעצמה התופעה כך גדלה הפליאה שלי. עשרות אנשים שולחים לי קורות חיים סתם. מייל ריק עם מסמך מצורף. הקפדתי בשנים הראשונות להגיב לכל מי ששלח לי קורות חיים ולהסביר שאנחנו לא מגייסים, לתת טיפים לחיפוש וכו'. אחרי שהשקנו את המדריך למגייס/ת הפניתי אליו ככלי שעוזר מאד למחפשי עבודה.

לאחרונה החלטתי להגיב רק למי שטרח וכתב מייל אישי. אם הם לא מתאמצים להסביר למה שלחו דוקא אלי, למה שאני אתאמץ ואגיב?

גם כאן – הדגש הוא כמובן לא עלי. אם אתם (או חברים טובים שלכם) מחפשים עבודה ופונים כבר באופן אישי במייל, תדאגו לשלוח לאדם הנכון, ולצרף משפט אישי. אם הוא באמת האדם הנכון – יתחיל כך תהליך ומי יודע – אולי חיבור וגיוס לעבודה.

כך דרך אגב התחיל הקשר שלי עם בעז קפסוטו שעובד איתנו כבר זמן רב – הוא פשוט שלח לי מייל עם קורות החיים, הסבר מפורט למה הוא חושב שיש בסיס מעניין להיכרות, וביקש להיפגש. נפגשנו and the rest is history. נדירים אותם אנשים שפונים בצורה כזו אישית. המלצתי החמה היא – תאמצו את הדרך הזו.

3. תהיו נדיבים לזרים

זה אולי הסעיף שנשמע הכי מוזר, אבל זו התרבות שמתפתחת ברשת, ורבים פשוט לא מבינים אותה, אולי כבר לא מזהים… יש המון דרכים להיות נדיבים ברשת, אני אנסה לתאר כמה מהן:

  • לאשר חברוּת למישהו שאתם לא מכירים – זו נדיבות.
  • להציע לעזור גם אם אתם זרים.
  • לכתוב מאמר על תוכן מקצועי, כי אולי הוא יקדם מישהו אחר.
  • לשתף בידע שלך עמיתים למקצוע. לשתף בטיפים שהתאמצת לגלות, כי הם יקצרו לאחרים את הדרך.
  • לעשות Retweet בטוויטר (כלומר לצטט דברים בשם אומרם), כי מישהו התאמץ וכתב משהו שראוי לקידום
  • לענות על שאלה שקיבלתם
  • לתקן טעות כתיב של מישהו שפרסם משהו פומבי (אבל לעשות את זה בצורה אישית)
  • פשוט להגיב לפוסט – להראות אכפתיות
  • להודות על דברים שאנשים כתבו ושעוררו בכם משהו בפנים

יכולתי להמשיך כמובן עוד, אבל אני חושבת שהמסר ברור. כשאנשים בונים קשרים וחיבורים דרך הרשת, רק המדיה וירטואלית. האנשים מאחוריה אמיתיים. אל תוותרו לעצמכם על אותה נחמדות, יחס אישי, חיבור אישי, שהייתם נותנים לאנשים הללו אם הייתם נפגשים בעבודה, במסיבה או אפילו ברחוב. תפגינו את אותו יחס חם – ואפילו חם יותר, כשאתם מתקשרים איתם דרך הרשת.

רוצים לדעת מתי מתפרסמים פה פוסטים?

הרשמו לעדכונים באימייל או ב-RSS. לא מכירים RSS? הנה הסבר.

Share

8 תגובות על חיבורים אישיים בעולם וירטואלי

  1. מאור קפלנסקי

    היי מורית, מסכים איתך 100 אחוז. העולם הוירטואלי הוא העולם האמיתי. כל הקשרים העסקיים והחברתיים החדשים שיצרתי בשנתיים האחרונות נולדו מהרשת. ובכלל כל הקריירה החדשה שלי נולדה מהאינטראקציה החברתית שיישמתי באינטרנט.
    לגבי כללי נימוס. מה קורה כשמישהו זר מציע לך חברות ברשת חברתית? את תמיד מאשרת?
    אני תמיד שולח לו הודעה בשאלה למה הוא פנה אליי ואם אנחנו מכירים. זה לדעתך סנובי?

  2. מורית

    הי מאור,
    והנה גם אנחנו מכירים רק מהרשת 🙂 אבל מנהלים שיחה מתמשכת כבר תקופה ארוכה…
    באופן אישי אני מאשרת בלינקדאין, מרגישה שם נוח לאשר. בפייסבוק פחות, שם מתעלמת או שואלת כמוך.
    אני לא חושבת שזה סנובי – הגעתי למסקנה שזו תפיסת עולם, האם לאשר אוטומטית, או רק לאנשים שמכירים מראש. הדרך שלך היא דרך ביניים מצוינת – לאשר גם לאנשים שלא מכירים מראש, אבל רק כשיש סיבה הגיונית/שנוחה לך לחיבור.

    חשוב לי להזכיר לעצמי כל פעם שזה לא שאותו אדם מזלזל/לא אכפת לו ממני ולכן הוא לא כותב מילה או שתיים להסבר. אנשים פשוט לא מבינים את הכלי, את הדרך להתחבר בו. גם בעולם האמיתי הם עושים אולי טעויות כאלה, אבל שם יש להם כבר יותר ניסיון. פה אלה baby steps של מתחילים ברשת…
    תודה כמו תמיד על הביקור והתגובה,
    מורית

  3. בעז קפסוטו

    ולפעמים…

    לפנות למישהו זר, ככה סתם ברחוב, ולשאול "רוצה להיות חבר שלי?" זה אחד הדברים הכי מעניינים ומדהימים שיכולים לקרות…

    חג שמח :-))
    בעז

  4. בעז קפסוטו

    נ.ב. מאור
    אני מאשר לגמרי… רק שיפנו ושיהיה מעניין ותורם…

  5. זהר אוריין

    הי מורית, קודם כל תודה רבה רבה רבה על הפרגון 🙂 אין כמוך ….

    לגבי יצירת קשרים ברשת לא יכולה להגיד את זה טוב יותר !

    אני גיליתי עולם ומלואו ברשת , קשרים חדשים אנשים חדשים . הרבה מהם גם פגשתי במציאות ופיתחתי רשת של היכרויות עם גורמים שבדרך אחרת לא היתה לי שום נגישות אליהם .

    מחכה לפגישה שלנו בעולם הפיזי …

    אבל בנתיים נהנת מאוד מהמפגש הוירטואלי .

    שלך זהר

  6. אבישג רגר

    אהבתי
    תודה מורית

  7. רות חובב

    הי מורית,

    הפוסט שלך מעורר מחשבה ומדרבן- אותי 🙂

    לגבי הנדיבות – להגיב לפוסט. הרגע שינית את דעתי. עד עכשיו כשמצאתי את עצמי קוראת פוסט ונהנית מאוד רציתי להגיב אבל חיפשתי "משהו חכם" או שאלה משמעותית…לאור הפוסט שלך אני חושבת על הכותב שהשקיע וטרח- וכך מקבל פידבק.
    אז שוב תודה,

    רות

  8. מורית

    רות – תודה על התגובה המקסימה והאישית,
    אכן – הפידבק הוא סוג של מנוע עבורי, לחשוב ולכתוב עוד.
    שמחה שבחרת להגיב – מוזמנת מאד לבקר ולהשמיע קול גם בהמשך 🙂

    הי אבישג – תודה! שמחה שבאת!

    זהר יקירה – אנחנו כאמור בשיחה מתמשכת 🙂 מחכה תמיד לראות מה חדש בבלוג שלך ומה עוד הרשת תביא לשתינו…

הוספת תגובה

הערה: אם את/ה רוצה לצרף את התמונה שלך לתגובה צריך לעדכן באתר Gravatar




Share