בחודשים האחרונים הדרכתי לא מעט קבוצות בנושא גיוס עובדים בפייסבוק. לאחרונה למען האמת – נראה שכולם רוצים רק ללמוד על פייסבוק. לא מפתיע כמובן. בפייסבוק יש היום (דצמבר 2010) יותר מ- 3.3 מיליון ישראלים, כל ארגון שפונה ללקוחות ישראלים מדבר על כך שהוא מבין שכדאי לו להיות שם שיווקית, רבים כבר פתחו דף עסקי, והצעד הטריוויאלי הבא הוא הפעילות הגיוסית בפייסבוק.
כל זה מוביל לא מעט מגייסים ומגייסות לפנות אלינו ולבקש הדרכות ממוקדות בפייסבוק.
היום יש לנו בתוך סדנת גיוס ברשת, מפגש שלם (מתוך 4), הממוקד בגיוס בפייסבוק. בעבר, היו לנו הדרכות שהתמקדו בחלק מהכלים הבודדים בנפרד. אבל גילינו, שההסתכלות הממוקדת בכלי בודד זה או אחר, לא היתה מספיק טובה כשהמשתתפים בסדנה ניסו ליישם בשטח. לא לכל פעילות הכלי הספציפי התאים, לעתים רצו להיעזר בגוף חיצוני שיקים את הפעילות עבורם ולא ידעו מה לבקש. בסופו של דבר, ראינו שהפעילות בגיוס ברשת "תקועה", ולא הצליחה לזוז.
לאחר שעברנו למבנה הנוכחי, בו אנו מציגים את עולם המדיה החברתית הרחב, את המשמעות של כניסה לגיוס בו ואת מגוון הכלים, התהליך עובד הרבה יותר טוב, אנחנו מקבלים דיווחים נהדרים על סיפורי הצלחה, ויש לכך לדעתי מספר סיבות מרכזיות שאותן רציתי לשתף:
יש אימוץ של חלק מהפתרונות המוצלחים מרשת אחת שעוברים לרשת אחרת ולהיפך, ואז אנשים שנחשפו לכל הרשתות הצליחו להטמיע הרבה יותר מהר שינויים מהסוג הזה. לדוגמא – לינקדאין הטמיעו כלים "פייסבוקיים" באופיים כמו "לייק" או קבוצות דיון (התאימו את המבנה לזה הפייסבוקי).
לינקדאין קיימת משנת 2003, והמיקוד שלה במשך השנים היה החיבור האנושי – מארג הקשרים העסקיים שנרקמים בין אנשים ברחבי העולם, והדרך להיעזר באותה רשת לצרכים שונים.
ב 1/11 השיקו בלינקדאין את הזירה החדשה ברשת בה יכול כל ארגון להציג את שירותיו ומוצריו, ולקוחותיו יכולים להגיב ולהמליץ על כל אחד מהם בהתאם. כרטיס הארגון מקבל "נפח" עסקי, שמצטרף לתמונה הקיימת לגבי כל ארגון בכרטיס החברה – אוסף עובדיו והשינויים הארגוניים שהתרחשו בו לאחרונה. בסרטון הקצר תוכלו לראות את מגוון האפשרויות העומדות בפני הארגון שלכם בבואו לשווק את שירותיו ומוצריו דרך לינקדאין.
הערך הגדול למגייסים בכלי הזה טמון ביכולת לחבר את המנהלים והעובדים בארגון לרשת, בעקבות הפוטנציאל העסקי, ולאחר מכן לרתום אותם גם למאמצי הגיוס.
אחרי שתצפו בסרטון – מאד חשוב לי לשמוע מה דעתכם – על הפונקציה החדשה בלינקדאין, ואם היא תסייע לכם לרתום את המנהלים בארגון שלכם לכניסה לרשת.
בעוד חודש בדיוק, קבענו לנו יעקב ואני סופשבוע, בצימר בצפון, עם 5 חברים.
נשמע רומנטי, אבל לא בדיוק.
קבענו עם קבוצת חברים בעלי עסקים קטנים שנמצאים איתנו בקבוצת "מסטר-מיינד" – קבוצת חשיבה מיוחדת, לנסוע לסופשבוע בצפון, להתנתק – ביחד, כדי לתכנן את 2011 שלנו. זה יהיה סופשבוע שכל אחד ייקח זמן עם עצמו ויהיה לנו גם זמן ביחד, לשאול אחד את השני שאלות מאתגרות, לתת פידבק ולעזור לעצמנו לתכנן שנה של פעילות מרתקת עבור לקוחותינו השונים.
אני מספרת לכם את זה כי בעקבות ההכנות שלנו ל-2011, ובעקבות מפגש מרתק שהיה לנו בקבוצת העמיתים לפני כחודש, הבנתי כמה חשוב להגיע לתוכנית 2011 עם כמה כלים תומכים. לקראת המפגש אני כמובן עושה הכנה – בעזרת יעקב, שלומית ומיכל, בשיחות עם לקוחות שונים, בקריאה של חומרים חדשים מהכנסים והקורסים המעודכנים ביותר בארה"ב ועוד… הכל – כדי שבמפגש סוף-השבוע בדצמבר, יהיו לי את כל החומרים מהם אוכל לייצר את התוכנית הטובה ביותר עבור פעילות HRD ב-2011.
אחרי שבשנה שעברה "תרגלתי" הכנה שנתית, כלומר – היתה, אבל לא מספיק טובה בעיניי, וזיהיתי את הפערים במשך כל השנה, הפעם אני חושבת שגיליתי את הסוד שעוזר לי בתהליך:
הבנה של תהליך התכנון השנתי
הזדמנות להתייעץ על התוכנית עם עמיתים לדרך / לארגון / למקצוע
לבנות לי גוף ידע, עוגן מקצועי "בבית" עליו אני נשענת, כדי שיאפשר דיאלוג ממוקד עם הלקוחות בתוך הארגון ומחוץ לו
מה הייתם אומרים אם היו מציעים לכם לעבוד חצי שנה ולהיות בחופש חצי שנה?
נשמע קסום? מלחיץ? מושך?
בילינו בקיץ שבוע במלון Nana Beach הקסום בכרתים היפה וגילינו שמאחורי החיוכים, ה"קלימֵרַה" בבוקר ו"קליספֶּרה" בערב, מסתתרים חיים מאד לא פשוטים. כרתים הוא אי של תיירים. בנוי כולו על שירותים, בילויים, פינוקים, אירוחים ליותר מ-2 מיליון תיירים שמגיעים לאי מדי שנה.
בין אפריל לאוקטובר האי שוקק חיים, ומה-4/11 (כמו בסיפור על נילס הולגרסן והאווזים, בעיר ששוקעת מתחת למים ל-100 שנה) – אין טיסות שכר, אין כמעט תיירים, האי נעצר. סוג של "חופש" אבל לא באמת.
אולי ראיתם בפוסט הקודם שהיה לי קשה רק לשבת "בטן/גב" בחוף הים, אז התחלתי להסתובב במלון, לשאול את הצוות שאלות ולהכיר על קצה המזלג את החיים בכרתים. זה היה מדגם לא מייצג, כי הסתובבתי כמובן באזורי התיירות – במלון, בחנויות, אבל מהשיחות שקיימתי ומה"מוזיקה" שעלתה מהם נולדו כמה תובנות שנשארו איתי.
רציתי לספר לכם את הסיפור של כרתים מהעיניים שלי – דרך שני אנשים יקרים שפגשתי ושוחחתי איתם קצת יותר לעומק מאשר עם האחרים. התחברתי אליהם מאד מהר איכשהו (לא מאד שגרתי בשבילי), ואם זו לא היתה מילה טעונה מדי הייתי אומרת שקצת התאהבתי בהם. הם הקסימו אותי בחזון האישי ובתפיסת העולם של כל אחד מהם (שונים מאד אחד מהשני – מיד תראו), בנועם האנושי ובפתיחות כלפיי – לשתף בסיפור חייהם מישהי שעוד שנייה נעלמת להם מהרדיוס.
ואולי דוקא בגלל ההצצה הרגעית הצליחו לשתף…
לוקאס, בעלים ומנהל חנות לדברי עץ
לוקאס מנהל ביחד עם אישתו שתי חנויות לממכר מוצרי עץ. חלקם מוצרי עץ זית בייצור אישי שלהם (תיכף אספר עוד) ורוב החנות עמוסה במוצרים מיוחדים שהם מייבאים מהודו, תאילנד ומקומות שונים ומיוחדים בעולם.
אחרי תקופה ארוכה של שקט בבלוג (חופש, צבירת אנרגיות, ילדים בקיץ… היו הרבה סיבות), מתחילה שנה עם הרבה התחדשויות והתרגשויות.
העלינו לדף של "מקצוענות בגיוס עובדים" בפייסבוק סרטוני וידאו עם טיפים על בנייה של תהליך גיוס אפקטיבי. את הסרטונים צילמתי בנסיעה המשפחתית לכרתים. שיחקתי בדרך עם שם לסדרת הטיפים והגענו ל-כרטיפ …
הערך הגדול עבורכם בסדרת הטיפים הוא לדעתי שאספתי כמה דוגמאות מחיי היום-יום שיכולות לתת לכם רעיונות קלים להטמעה מצד אחד, שמביאים ערך גדול לתהליך. כל הטיפים קצרים (1.5-2 דקות), מספרים סיפור ממוקד – ונותנים טיפים פרקטיים ומקצועיים לתהליך הגיוס בארגון שלכם.
החלטתי להעלות חלק מהסרטונים גם לבלוג, ושמחה לשתף אתכם בשניים הראשונים. אתם מוזמנים כמובן לנצל את ההזדמנות וללחוץ על המילה Facebook בסרטון ולהגיע ישירות לדף שלנו בפייסבוק ולהצטרף לאוהדים שלנו גם בדף.
אם אתם קוראים את הפוסט במייל – צריך להיכנס לקישור לבלוג כדי לראות את הסרטונים
ההזמנה שלי אליכם:
מאד אשמח לשמוע אם הטיפים דיברו אליכם, אם עשיתם בהם שימוש ואם יש נושאים או שאלות שתרצו לשמוע עליהם בטיפים הבאים (הטיפים הבאים לצערי יצולמו כבר בישראל… )
הכרטיפ הראשון: מה חשוב לעשות כשמגייסים עובד לסביבה עסקית חדשה
אחי הצעיר ברק התחתן לפני 3 ימים, ב – 12 באוגוסט 2010.
כשהיינו צעירים, אחד הדברים היחידים שידעתי בבירור היה ששנאתי את אחי. זו היתה "עובדה" ברורה. לא היתה דרך להתחמק מזה. שנאתי אותו.
כל פעם שהוא אמר משהו, רציתי להרוג אותו (וכמובן גם הוא – אותי). התמונה הזו היא אחת הבודדות שמצאתי שאנחנו מתחבקים ומחייכים. בשאר התמונות בד"כ הצטלמנו עם מישהו באמצע (האמת היא שזה די דומה למה שאני רואה עם הילדים שלי ).
אבל – זה כנראה המצב הסטנדרטי אצל אחים.
היום, הוא החבר הכי טוב שלי (טוב, אחרי יעקב, ברור). אנחנו מתייעצים על כל כיוון חדש או מחשבה שעולה, מגדול עד קטן – תומכים אחד בשני בכל יום שעובר.
חשבתי עליו הרבה בבוקר של החתונה. חשבתי על הקשר איתו ועל כך שבעבר הרחוק הייתי כל כך בטוחה בשנאה שלי אליו. הייתי משוכנעת שלעולם לא ארצה לעזור לו, חשבתי ששנאתי אותו – בשבילי, אז – זו היתה "עובדה ברורה". משהו שאף אחד לא יכול היה להתווכח איתו.
השבוע חשבתי הרבה עליו ועל השינויים שעברו על שנינו ב-20~ השנים האחרונות. המחשבות הללו חיברו אותי לשיחות שיש לי עם לא מעט מגייסות ומגייסים בישראל שעובדים בארגונים שהם שלוחות מקומיות של חברות אמריקאיות. אלו מציגים "עובדות ברורות" משל עצמם:
"הם לעולם לא יסכימו לזה"
הכשרתי בשנים האחרונות יותר מאלפיים מנהלים ואנשי משאבי אנוש בתחום של גיוס ברשת. כשאני שואלת מגייסות ומגייסים לגבי ההתקדמות שלהם עם הכלים השונים ועם הטמעת המדיה החברתית בארגון, אני שומעת בד"כ את אותו משפט:
"אנחנו במצב מיוחד, אנחנו חברה מקומית שמייצגת חברה אמריקאית בישראל, והם בחיים לא יסכימו לזה."
בחודשים האחרונים הדרכתי לא מעט קבוצות בנושא גיוס עובדים בפייסבוק. לאחרונה למען האמת – נראה שכולם רוצים רק ללמוד על פייסבוק. לא מפתיע כמובן. בפייסבוק יש היום (דצמבר 2010) יותר מ- 3.3 מיליון ישראלים, כל ארגון שפונה ללקוחות ישראלים מדבר על כך שהוא מבין שכדאי לו להיות שם שיווקית, רבים כבר פתחו דף עסקי, והצעד הטריוויאלי הבא הוא הפעילות הגיוסית בפייסבוק.
)
