איך פיתחתי התמכרות לפעילות ששנאתי כל כך

בת 14 בכיתה ט בארה"ב

בת 14, כיתה ט בארה"ב

הפעם פוסט אישי במיוחד – מסיפורי הילדוּת שלי לעל ההתמכרות שפיתחתי בחודשיים האחרונים לספורט, ומתוכה על התובנה שלי לגבי 4 הצעדים שאני ממליצה עליהם כדי להיכנס לגיוס עובדים ברשת.

אני זוכרת מילדוּתי, מימי בית הספר היסודי, איך – כמו בכל הסרטים, שני ראשי קבוצות עומדים ובוחרים אחד אחד את חברי הקבוצה שלהם, ושוב ושוב אני נבחרת אחרונה. זה כבר היה כל כך ברור שזה לא הפתיע אותי. הייתי השמנמנה של הכיתה, לא מאד מוצלחת בספורט. לא הצלחתי לרוץ. פעם, כשהייתי צריכה לרוץ למבחן כושר בטירונות, חטפתי קוצר נשימה מרוב מאמץ וקיבלתי פטור מהמבחן להמשך הצבא (אושר גדול היה באותו יום).

ספורט – כושר גופני – חדר כושר – ריצה – כל הדברים הללו נחשבו מבחינתי לסיוט.

סיוט עוד יותר גדול היה עצם הרעיון שמישהו יראה אותי עושה את זה ויצחק עלי.

אתם עוד לא מכירים את הצד החרדתי שלי. יש לי לא מעט חרדות… אחת מהן היא שיצחקו עלי, וספורט תמיד היה מקור קל לאחרים לצחוק עלי.

היוצא מהכלל היחיד היה כששחיתי. בכיתות ז'-ח' שחיתי באופן קבוע פעמיים בשבוע. הייתי בנבחרת הנוער של חוגי השחייה באוניברסיטה העברית בירושלים. באחת התחרויות הגעתי הראשונה בין הבנות (שלישית אחרי שני בנים), וזה סוג של גביע וירטואלי שלקחתי איתי אח"כ הרבה שנים: "אני על הפנים בספורט אבל פעם הגעתי שלישית אחרי שני בנים בתחרות שחייה. יש ספורט שאני מוצלחת בו!". בכיתה ט' טסנו לחו"ל לשנה, וכשחזרתי לארץ כבר לא חזרתי לספורט ו- The rest is history.

במשך שנים ניסיתי לחזור לספורט. ידעתי שזה חשוב לדיאטה (כתבתי כבר בעבר על ניסיונותיי החוזרים ועל ההצלחה בשנה האחרונה – בזמן הפוסט ההוא 22 ק"ג. בינתיים הגעתי כבר ל-26 ק"ג). ניסיתי לשלב הליכות בוקר/לילה פעמיים שלוש בשבוע. עם זה התמדתי תקופה מסוימת אבל תמיד נשברתי די מהר (עם הספורט כמו עם הדיאטה).

אבל לפני חודשיים קרה שינוי שברור לי שהוא איתי מעכשיו לטווח ארוך הרבה יותר. מוזמנים גם לבדוק אותי על זה בעוד חודשיים וגם בעוד שנתיים.

הצטרפתי לחדר כושר, וכבר יותר מחודשיים שאני מתמידה מדי בוקר לנסוע לחדר הכושר ולהתעמל במשך 30-45 דקות.

התחלתי בבריכה. זה היה כייף בלתי רגיל. הרגשתי שחזרתי הביתה.

זכרונות מהמורה שהיה לי בכיתה ח', מההוראות שלו – איך לנשום, איך להכניס את היד למים. העובדה שבתחרות הלא רשמית כששוחים אחד ליד השני בבריכה בבוקר, השגתי כמה מה"מתחרים" ששחו במסלולים לידי. כל אלה הכניסו לי אנרגיה חיובית והנאה עצומה מלהרגיש שאני עושה ספורט ומצליחה.

חברה טובה שגרה לידי שמעה ממני על חדר הכושר, הצטרפה כמה פעמים ("חבר מביא חבר" – שיטת הגיוס הטובה ביותר, גם ללקוחות הולמס פלייס), והחליטה לעשות מנוי. וזהו – אנחנו מכורות.

מאז, כל בוקר, אני משכימה קום ב 5:10, מתארגנת ליום העבודה, מסמסת למרב "מוכנה", יוצאות מהבית ב 5:40  כדי להיות ראשונות בשטח ולתפוס את מכשירי ה Cross Trainer הטובים, או את המסלול המהיר בבריכה, ורצות לנו. קשה לי להאמין לזה, אבל באמת שחודשיים, שאני קמה בשעה המטורפת הזאת ונהנית מכל רגע. יש ימים שיעקב שואל אותי עדיין "מחר את קמה?" ואני לא כל כך מבינה את השאלה. זה פשוט הפך לחלק בלתי נפרד מהיום שלי. ברור שאני קמה.

אני יודעת שקשה "לקנות" את זה אבל אני באמת נהנית.

ההוכחה מבחינתי היתה לפני כמה ימים כשבאמצע היום פתאום נורא התחשק לי לנסוע לחדר כושר. דיברתי עם מרב חברתי-שותפתי לתהליך, וגם היא סיפרה על תחושה דומה. יש גם סוג של חיזוק פנימי כזה כשבאותו פרק זמן אני מצליחה לצעוד יותר, לשרוף יותר קלוריות, השרירים כואבים פחות ופחות. והאנרגיה… אינסופית.

אז איך כל זה קשור לגיוס עובדים?

בראייה לאחור, מה שעשיתי היה לקחת משהו שמאד לא אהבתי ופשוט להכניס אותו ליומן, בהתחלה לחצי שעה ביום, באופן קבוע.

מדי יום. לא יום כן-יום לא. כל יום.

כדי לחזק את הוודאות שאני אעשה את זה בלי זיופים, צירפתי חברה לתהליך, ואז לא היתה ברירה. גם היא הכניסה ליומן, ודי פדיחות להבריז לה ב-5 בבוקר. ואז קמים, מתלבשים – וכבר אין ברירה, יוצאים.

תוך שבוע – או אפילו פחות, זה כבר הפך לחלק ממני, ועם הזמן – עוד שבועיים שלושה, לאחר כמה מפגשים בהם נעזרתי במדריכים שכיוונו אותי לגבי הדרך להשיג את היעדים שקבעתי לעצמי, הדרך כבר היתה סלולה. היום אני בד"כ כבר לא צריכה אף אחד – אני יודעת מצוין (בשלב זה) מה אני רוצה/צריכה לעשות כדי להתקדם. אני מציבה לעצמי יעדים חדשים כל שבוע – ועד כה, משיגה אותם.

בשלב הבא אני מניחה שאיעזר במדריכים האישיים שוב, אבל כרגע – אני "רצה סולו".

כשחשבתי על התהליך שעברתי, נזכרתי בכך שרבים מספרים לי שקשה להם למצוא את הזמן / האנרגיה להיכנס לגיוס ברשת, אבל כשאני מדברת עם בוגרות ובוגרי "חיית גיוס" ברשת שלנו, ואחרים שעושים את זה באופן קבוע, אני שומעת שזה כבר חלק מהם. אפילו אם מראש היו מאד סקפטיים ולא ממש האמינו בכלי. חשבתי שהתובנות שלי יכולות אולי לסייע לאחרים להתאמץ בהתחלה, אבל די מהר אפילו ליהנות מגיוס ברשת.

4 הצעדים המומלצים כדי להתמכר באמת לגיוס ברשת:

1. להכניס ליומן, מדי יום 15-20 דקות של פעילות גיוס ברשת. יש המון משימות קטנות שיכולות להיכנס למקטע זמן כזה: להזמין כמה אנשים בלינקדאין להתחבר לרשת שלך; לפרסם מודעה בקבוצה; להתחבר לקבוצה חדשה; לעדכן על משרה בפייסבוק; למצוא מאמר שיעניין את המועמדים שלך ולפרסם להם אותו דרך פייסבוק.

2. למצוא שותף או שותפה שיצטרפו לגיוס ברשת. מנהל/ת מגייס/ת או עמית/ה לצוות. מישהו או מישהי שיצטרפו אלי/יך באופן קבוע, יתנסו איתך בגיוס ברשת. התהליך המשותף – כשאתם ביחד עם עמיתים לדרך, תמיד יותר קל.

3. להציב לעצמך יעדים גבוהים יותר מדי שבוע. היעדים יכולים להיות מספר המועמדים שאתם מתקשרים או כותבים להם, מספר קורות החיים שאתם מקבלים מהפעילות ברשת, מספר המנהלים שנרתמים לתהליך או אפילו אחוז הגיוסים ברשת. ככל שתתמקדו, תגדירו יעדים ותפעלו להשגתם – כך התהליך יהיה אפקטיבי יותר.

4. למצוא מי היית רוצה שילמד אותך וייתן לך כלים מתקדמים לגיוס ברשת. ברור שאני אשמח שתצטרפו להדרכות שלנו בתחום – עד כה היתה לנו רק סדנת "חיית גיוס" ברשת, אבל ממש בקרוב נשיק מספר הדרכות ממוקדות בלינקדאין ובפייסבוק. תוכל/י להירשם כדי להיות בין הראשונים שיקבלו את העדכון על ההדרכות החדשות שלנו. אבל, גם אם לא אלינו – הדבר החשוב הוא לזהות את הפערים שיש לך ולמצוא מי יסייע וידריך אותך בדרך, כדי להישאר ממוקדים ואפקטיביים בהטמעת הכלים בארגון.

בימים הקרובים אנו משיקים דו"ח חדש על גיוס ברשת, ובו נענה לעשרות שאלות שקיבלנו בנושא גיוס בלינקדאין וגיוס בפייסבוק. אני מזמינה אותך להירשם כדי לקבל לפני כולם את הדו"ח המיוחד שלנו: http://www.hrd.co.il/62751/WebReport


Share

5 תגובות על איך פיתחתי התמכרות לפעילות ששנאתי כל כך

  1. zohar.urian

    מקסים איך את תמיד מצליחה לתפור בין העולמות השונים לעולם הגיוס , זו מומחיות בעיני . את מספרת הסיפורים שלי 🙂

  2. אילה טייכמן

    מקסים!!
    נהניתי לקרוא.
    יכולתי להתחבר ל"גביע הבריכה הפרטי שלך" מכיתה ז-ח.

    זה נקרא שאת על דרך המלכה לצידו של המלך.

    חיבוק

  3. ברק דנין

    יופי של פוסט. הלוואי והייתי מצליח להתמכר כמוך. רק למה חתכת אותי מהתמונה? 🙂

  4. מורית

    הי זהר… מספרת הסיפורים שלך זה תואר נהדר ומחמאה גדולה מבחינתי, תודה יקירתי!

    תודה אילה! בהחלט לצד המלך – שלצידי תמיד 🙂

    אחי היקר לי… היתה בעיה קטנה עם השיער שלך בתמונה, החלטתי לוותר
    ההתמכרות לדעתי קשורה בלהכניס את זה כל יום לשגרה/ליומן. ברגע שזה כל יום – ההתמכרות באה מאד מהר

  5. רחל זוסמן

    כל הכבוד!! את מוכיחה שעבודה קשה והתמדה משתלמות בסוף.

הוספת תגובה

הערה: אם את/ה רוצה לצרף את התמונה שלך לתגובה צריך לעדכן באתר Gravatar




Share