כאן תוכל/י לקרוא עוד על החוק וההשלכות שלו לגבי הארגון ולגבי עובדים ומנהלים
אנחנו מאמינים שהחוק למניעת הטרדה מינית נתן לארגונים בישראל מתנה
הוא הגדיר תהליך, נתן למעסיקים כלים לחקור, בתוך הארגון, התנהגויות שיכולות להיחשב כעבירות פליליות, נתן סמכות (והגדיר חובות) לארגון לטפל במטרידים ובמוטרדים, ולהמשיך בחיי הארגון התקינים. כל זה - ללא עיתונות או תקשורת, בלי עורכי דין או בתי משפט, ולמרבה הפלא - אפילו לשביעות רצון כל הצדדים.
החוק למניעת הטרדה מינית הופך את נציגי הארגון לחוקרים ושופטים במקרה של עבירה שיכולה להיחשב גם כעבירה פלילית. לכאורה, הוא נותן מפלט לנשים וגברים, ומאפשר להם לא להתלונן במשטרה. בשום מקרה אחר לא ניתנת סמכות כזו באופן רשמי על ידי המדינה למעסיקים, "לסגור" טיפול בעבירה פלילית "בתוך הבית", "לשטוף את הכביסה המלוכלכת" בתוך הארגון.
מהניסיון שלנו בליווי מקרי הטרדה מינית בעבודה, למדנו שמוטרדים - גברים ונשים, מעדיפים ברוב המוחלט של המקרים לטפל דווקא כך בדברים. להעביר את האחריות לאחראים מתוך הארגון שהם סומכים עליהם, כדי לוודא שיוכלו להמשיך לתפקד בצורה טובה במקום העבודה, ושהמטריד לא ימשיך לפגוע בהם או באחרים. ברוב המקרים גם לא היה רצון שהמטריד יפוטר אלא רצון שהארגון יטפל בהטרדה באופן רציני ומעמיק, בהתאם לחוק ולא "יטאטא את התלונה מתחת לשטיח".
